נער כתיבה: על "מסתרי פיטסברג" של מייקל שייבון

מסתרי פיטסברג

צעיר במידה מגוחכת, החל שייבון בגיל 21 בכתיבת ספרו הראשון מבלי שידע כלל שהוא כותב ספר. הוא המשיך לעבוד עליו במהלך לימודיו בתוכנית לכתיבה יוצרת, בין השנים 85' ל- 87', במחלקה לאנגלית באוניברסיטת קליפורניה שבאירווין. כשהגיש אותו כעבודת גמר, שלח אותו הסופר מקדונלד האריס, שהיה בזמנו אחד מיועציו, לסוכן שלו. שנה לאחר מכן ראה הספר אור ונהפך לרב מכר.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

תוצאת תמונה עבור הספר מסתרי פיטסברג"מסתרי פיטסברג", מגולל את סיפורו של סטודנט יהודי צעיר בשם ארט בכסטין, במהלך קיץ עתיר הרפתקאות בפיטסברג, פנסילבניה. במהלך הקיץ הוא יוצר קשרים עם אנשים שמתאהבים בו (והוא בהם), ביניהם ארתור (גיי מתוק עם אישיות ראוותנית וביטחון עצמי שופע), וסטודנטית לצרפתית בשם פלוקס (בעלת אישיות מסוגננת משל עצמה); מפתח קשר מיוחד עם גנגסטר מקומי שהופך לדמות משמעותית יותר ככל שמתפתחת העלילה; וכן ממשיך ביחסיו הטעונים עם אביו, איש מאפיה בכיר שאישתו מתה בנסיבות מסתוריות.

יש משהו צעיר ונאיבי משהו בדמות הראשית, במובן של ילד שנחשף לראשונה לעולם חדש. על אף שסיפורי התבגרות מתרחשים לרוב בתקופת הפצעונים והגשר בשיניים, בבגדי צ'יריוס ומועדוני גלי, החוויות המעצבות את אשיותו של בכסטין מתרחשות דווקא בתקופה המוקדמת של גיל העשרים שלו ואנשים שמגלים את עצמם בגילאים הללו הוא משהו שאני בהחלט מסוגל להתחבר אליו (הוא אפילו עובד בחנות ספרים!).

כילד שהקפיד במהלך נעוריו להתרחק מעולמו המפוקפק של אביו, הצורך בריגושים והתנסויות הוא עניין מתבקש למדי. בספרות המיינסטרימית הרואה אור בשנים האחרונות אין התייחסות משמעותית למערכות יחסים חד-מיניות, ונסיונו של בכסטין לחקור את זהותו המינית כמו גם את משמעותה של האהבה והקשר ביניהם הוא בגדר משב מרענן בקרב כל ההטרוסקסואליות החונקת של הספרות העכשווית (מהלך שגרם לשייבון להיתפס בזמנו כסופר גאה).

בניגוד לסופרים חצופים ושטופי זימת נעורים, המאורעות שטווה שייבון, כמו גם השפה, שמות הפרקים ("בית החרושת לעננים", "זרקורים ונשים ענקיות", "מוזיאון החיים האמיתיים"), אפיזודות הסקס, חיבתו הבלתי מוסוות לשחקניות קולנוע מהוליווד הקלאסית והתחבטויותיו ולבטיו של גיבורו הצעיר, כתובים בנינוחות שנונה או בלבול ילדותי חינני, שמאוד מהנה לקרוא אותם.

יחד עם זאת, לא אחת המצבים הריאליסטיים אליהן נקלעות הדמויות אינם מעוררים תחושת מציאות מסוכנת. התחושה העולה מהם דומה יותר לאפקט הנוצר בעת צפיה בסצנות מתוך סרט הוליוודי הירואי ומשוחק מדי. הנטייה הזו נדמית לפעמים כסירוס החיספוס שברומן, ובכל זאת, יש לציין כי המשפט החותם אותו וכן אשיותו הנוסטלגית של הדמות הראשית, מעניקים תוקף לאופן שבו הוא מסופר (וחוץ מזה, אין מה לעשות, ארט הוא פשוט ילד טוב).

סיפור חניכה זה עסק למבוגרים

תוצאת תמונה עבור הספר מסתרי פיטסברגמייקל שייבון (שספריו "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" ו"איגוד השוטרים היידים" כבר תורגמו לעברית) כתב את "מסתרי פיטסברג" בגיל 22 ובהתאם – מדובר בספר צעיר במהות ובתוכן שלו. בהיותו ספר עם יסודות ביוגרפיים מוצהרים, וכזה שנכתב מתוך פרספקטיבה צמודה כמעט של הסופר לגילו ולחוויותיו של גיבורו, הוא אותנטי, חשוף וישיר מאוד. הטון הדיבורי והלא מתיימר שבו בוחר שייבון לספר את סיפורו של ארט מתאים מאוד לסיפור התבגרות ובהחלט עשוי לדבר ללבם של קוראים צעירים שמוצאים עצמם על קו התפר שבין נערות לבגרות ושחווים אהבות ראשונות ומסעירות.

מן העבר השני, ה"ספרותי", "מסתרי פיטסברג" אינו ספר מעניין במיוחד מבחינת העלילה שלו, וההיקסמות שלו מעצמו היא הבטן הרכה שלו. שייבון כותב על קיץ האהבהבים של ארט בכסטין ועל מערכת היחסים עם האב המסרס והבעייתי מתוך תחושת החוויה עצמה ולא מתבונן עליה מבחוץ בביקורת או מרחק. כתרגיל כתיבה עבור צעיר מוכשר, כשם ששייבון באמת היה, זהו באמת תרגיל מרשים ומבשר טובות לסופר שהוא הפך להיות, אבל כספר זוהי בעיקר הצצה לנקודה ביוגרפית לא בשלה במיוחד.

רומני החניכה המעניינים והמשמעותיים יותר – כדוגמת "התפסן בשדה השיפון", "תמונתו של דוריאן גריי", "ספר הדקדוק הפנימי" – נכתבו דווקא על ידי סופרים לא צעירים במיוחד. אלה הצליחו להעביר את חוויית ההתבגרות באמצעות תיאור אמין אך מגובה בפרספקטיבה בוגרת שהופכת אותו להרבה יותר מיומן נעורים. לכן, בתוך הקורפוס הקיים של שייבון, ראוי להתייחס ל"מסתרי פיטסברג" כאל נקודת פתיחה שניתן למצוא בה את ניצני העיסוק בחומרים שיוסיפו להפעיל את שייבון המאוחר וראשיתו של כינון הקול העצמאי כסופר. אבל – ומבלי שהדבר ייטול דבר מספריו המאוחרים יותר – ב"מסתרי פיטסברג" חסר הברק המלוטש שהניסיון והחיים העניקו לשייבון המוכר והמוערך.

כשפורסם "מסתרי פיטסברג" הוא היה מיידית לרב מכר לוהט באמריקה. לא קשה להבין למה, זה היה בדיוק הרגע הנכון להיות מבולבל מינית. שייבון זכה בן לילה למעמד של סופרסטאר, מה שהפתיע בעיקר אותו עצמו. התוצאה היתה כמעט הרת אסון. שייבון התגרש, נדד בדרכים וכתב במשך שבע שנים יותר מאלף עמודים של ספר שגנז בסופו של דבר. אותו הספר סלל את הדרך והעלילה ל"נערי פלא", ספרו המופלא, שבסופו הגיבור – הסופר התקוע והמסטול גריידי טריפ – אכן זורק ספר ארוך ומייגע שכתב כשעישן יותר מדי סמים. מאז, כאמור, שייבון התחתן, התברגן, עשה ילדים וכתב עוד ועוד, בין היתר גם שני קבצים של סיפורים קצרים (שעדיין לא תורגמו לעברית, למרבה הצער), רומן נפלא לנוער (שוב, עוד תורגם) וגם קומיקס מקסים. (מותר לקוות, אך קשה להאמין).

פורסם בוואלה

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.