ביקורת ספר: מחזיר אהבות קודמות / יהושע קנז

מחזיר אהבות קודמות

קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב ומולכם עבר אדם שמשהו בו משך את תשומת ליבכם?!
אולי אפילו מצאתם את עצמכם מדמיינים בעיני רוחכם איך האיש הזה חי את חייו? במה הוא עובד ולמה הוא נראה כל כך עגום למשל?
בספר "מחזיר אהבות קודמות" הסופר הותיק יהושוע קנז ('בדרך אל החתולים', 'התגנבות יחידים', 'מומנט מוזיקלי' ועוד) עושה בדיוק את זה.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

תוצאת תמונה עבור הספר מחזיר אהבות קודמותקנז, חי בת"א וממנה שואב את השראתו.
הדמויות בספרו כולן תושבות העיר המשמשת כמיקרוקוסמוס לחברה הישראלית כולה.
הספר, יצא לאור לראשונה ב-1997, מספר את סיפור חייהן של מספר דמויות, חייהן של חלקן שזורים זה בזה.

בחלק מהמקרים הסיפורים עומדים בפני עצמם. הדמויות ברובן משולי החברה, אותם דווקא בוחר קנז להאיר בזרקור ולספר על חייהם של אנשים שעל פי רוב אנו חולפים על פניהם ולא מבחינים כלל בקיומם, הנה ניתנת לנו ההזדמנות להציץ לתוך עולמם. הסיפורים השונים מתגבשים יחד למארג עירוני, אפור ועל פי רוב קודר של חיים הנרקמים סביב הנוף היומיומי שלנו: בתי דירות, בנייני משרדים, הגן הציבורי ועוד.
קנז מעיר לחיים את דמויות השוליים שבסיפורו ומחייה אותן בתיאור אוטנתי ומדויק. יחד עם זאת, בוחר הסופר לא אחת להשאיר את הקוראים וחצי תאוותם בידם. מחד אנו נחשפים לפרטים דקים בחיי הדמויות ומאידך לא אחת התחושה היא שהמספר הכל יודע בחר שלא לספר לנו כמה מהנקודות החשובות בסיפור. פיזור חלקי מידע ולא מסירה של סיפור רציף, הופכת את הקורא ל"בלש" בנסיונו לאסוף את כל הרמזים הפזורים על דמות זו או אחרת כדי להרכיב "פרופיל" לגיבור.
לא אחת גם סיום הסיפור הוא בעצם איננו סוף בעל התרה אלא קטיעה של סיפור והשארתו תלוי באוויר, הטכניקה הזו של קנז הופכת את הקורא, במובן מסויים, להיות משתתף פעיל ביצירת הסיפור, שכן היא מגרה את הקורא להמשיך ולהשלים את הסיפור שנגדע באיבו.

השילוב בין הגלוי-לנסתר, בין מה שאנו רואים ומה שאנו לא רואים, מקנה לעלילת הסיפור מתח שרק הולך וגובר לצד עומק מסתורי בלתי צפוי.
קנז בוחר להציג דמויות שוליים, בעלות נקודת מבט פסימית ואחוזות בייאוש. אווירת הנכאים, האפרוריות, העירוניות והגישה הקודרת של גיבורי הסיפור לחיים בכלל ולנקודת ההתיחסות שמציג קנז בפרט, מעוררות בקורא תחושה של חקר פנימי לצד אווירת נכאים.
כדאי לנסות לקרוא את הספר באיזו פינה בתל אביב ויתכן כי תמצאו את עצמכם מציצים בעניין באנשים סביבכם דווקא כאלה שקודם לא הבחנתם אולי בקיומם.
לאחר קריאת הספר ההשקפה שלכם על הסביבה ועל אנשים שונים שתפגשו בה תהיה ללא ספק שונה.

הרקע לעלילת הרומאן
"מחזיר אהבות קודמות" מגולל עלילה ריאליסטית של ישראל בשנות התשעים. הרומאן מתרחש בתל-אביב סביב שני בנייני שיכון, משרד תיווך, בית-קפה וגן ציבורי. האווירה המאפיינת את ההתרחשויות בולטת בקטנוניות, עליבות ושבריריות לצד קסם ופיתוי.

סיפור העלילה
הרומאן ניסוב סביב מספר עלילות במקביל:
פרשת הפגישות בין חזי וגבי בדירת המסתור השכורה. השניים מקיימים קשר אהבים מוזר, חשאי וקולני. ככל שחזי משפיל יותר את גבי, כך מתעצמת תשוקתה כלפיו.
יעקב, אביו של חזי, אדם זקן בכיסא גלגלים, מטופל על-ידי לינדה הפיליפינית וידידה חמום המוח פדרו.
אבירם, רווק מזדקן, שותף במשרד תיווך, חי עם כלבו בדירה הסמוכה לדירה השכורה ומתאהב בגבי, אותה הוא שומע מבעד לקיר חדר-השינה שלו.
עזרא ורותי, הורי של אייל, חייל צה"ל שעורק מהצבא ונעלם מהבית.
פרשת המחסן שהפך לדירה בלא היתר מהעירייה, על-ידי יפה הג´ינג´ית ובעלה עבור בתם, למורת-רוחו ההולכת ונטרפת של מר אריה שוורץ, ראש ועד הבית.
סיפור ידידותן של גבי ועדה.

תוצאת תמונה עבור יהושעה קנזהמספר
יהושע קנז בחר להביא את עלילת הרומאן מפי מספר חופשי אשר בוחר מה לספר ומה לא לספר. ברצותו הוא חודר לתודעת הדמויות ופורש את הלכי נפשן כמספר כל-יודע, וברצותו הוא נמנע מלספק את סקרנות הקורא באשר להתרחשויות חיצוניות שונות. לדוגמא, הבחירה של המספר שלא לחשוף את זהות הפורצים לדירתו של אבירם, בחירתו לספק מידע מוגבל באשר לגורלו של אייל, ההימנעות מדיווח המניע האמיתי ליחסי גבי וחזי, המסתוריות סביב ההתעניינות בדירה מספר 17- יוצרים "אפלה בלשית" המעצבת אווירה חידתית שהולמת את השבריריות הקיומית שבבסיס היצירה. השילוב בין הנראה לבלתי-נראה, בין הגלוי לבין הנסתר, מקנה לעלילת הרומאן מתח הולך וגובר לצד עומק מסתורי בלתי צפוי.

נושאים ורעיונות מרכזיים ברומאן
החיפוש הנואש אחר אהבה
בספר יש כמה סוגי חיפוש אחר אהבה: אהבה בין בני זוג, אהבה בין הורים לילדים, אהבה בין חברות, אהבה לצבא ולמדינה, אהבה כאידיאל חמקמק המסמל שלמות ואושר בלתי-אפשריים.

המצב האנושי
יהושע קנז עוסק ברומאן במצב האדם הנע בין רשע ועליבות לבין קמצוץ של נחמה ואחווה אנושית. אין ברומאן תשובה של ממש למכאובי אנוש ולהתבדות הכמיהות הרומנטיות. ניסיונותיו של האדם להיחלץ ממצבו מסתכמים לרוב בכישלון. מה שנותר לו הוא להציץ ולהיפגע. החיים של האחרים נדמים שמחים וראויים יותר, אך כל ניסיון לחקותם, מתגלה כבלתי-אפשרי. בסופו של דבר נידון האדם לחיי בדידות וניכור.

הטירוף
המצב האנושי הופך קיצוני כאשר עולה האפשרות שרוצח יגיח מתוך אדם שהחיים דרסו אותו. דריסת החיים הוא נושא שממחיש היטב את הטירוף המסתתר בנפשם של בני-אדם רבים, הנעים בתחומים אפלים של הלכי-נפש המערערים לחלוטין את חייהם.

תל-אביב כגיהינום מודרני
המצב האנושי שתואר לעיל תואם את האווירה האורבנית המחניקה של תל-אביב, שכאילו עוטה על פניה מסכה כוזבת של מקום טוב לחיות בו. בפועל נחשפת תל-אביב כעיר של מצוקות קיומיות, מקום בו אנשים אלמונים מתענים בבתים ישנים בחפשם משמעות לקיומם.

מושג ה"בית" כסמל
כמעט כל דמויות הספר קשורות במושג ה"בית", אם במשמעותו הקונקרטית ואם במשמעותו הסמלית. עזרא משפץ בתים, אבירם שותף במשרד תיווך להשכרת דירות, חזי שוכר דירה סודית לפגישותיו המיניות עם גבי, המבקשת להפוך את הדירה השכורה לבית. יעקב הוא בעל דירה המעניק ללינדה ופדרו מקום מגורים. יפה הג´ינג´ית ובעלה משפצים מחסן לדירה כדי להעניק בית לבתם. שוורץ, יושב-ראש ועד הבית נלחם בפולשים כדי לשמור על הרכוש המשותף של בית הדירות. אייל עורק מהצבא ונעלם מביתו המסמל עבורו את העדפת אביו את הבית הלאומי (השירות בצבא) על הבית הפרטי (דאגה לשלום הבן הנתון במשבר). עודד המחזר של גבי, מצטט באוזניה את מזמור קכ"ז בתהלים (149) המזהה "בית" עם חיי משפחה ובנים הרבה. עדה, חברתה של גבי, מצטטת את הבית השני מתוך השיר "השתדלות" (55, 178) שנכלל בספר "חורף קשה", מאת דליה רביקוביץ. בשיר דוברת אישה אל גבר שנטש אותה והבטיח לבקר אותה בחג שעה אחרי שיחשיך. השיר מבהיר שללא אהבה יכול "בית" להתגלות כתרמית. כל הדמויות ברומאן משוועות ל"בית" על-פי אפיונו בתהלים, אך נאלצות להשלים בפועל עם "בית" כפי שהוא מתואר בשיר של דליה רביקוביץ.

משמעות כותרת הספר
יהושע קנז סיפר בראיון שעקב מצוקת החניה בתל-אביב החל לנסוע באוטובוס מס´ 1 לעבודתו. באחת מנסיעותיו הבחין מבעד לחלון האוטובוס, בכתובת שרוססה על קיר חצר ברחוב הרצל: "בלעדי- מחזיר אהבות קודמות". בספר מופיע סיפור כמעט נפרד, אגדה מסתורית על מכשף המסוגל להחזיר אהבות קודמות (151-157). גבי שומעת באקראי תוך כדי נסיעתה באוטובוס את הסיפור על הנערה שהלכה למכשף כדי שיחזיר את אהבתה הקודמת לבחור בשם רמי. מדובר בתיקון שמצליח בהתחלה אך מתגלה בהמשך ככישלון.

הנערה בחזרה אל אהובה הקודם מבינה שהיא לא רוצה בו, היא מתחרטת ומחליטה לבקש מהמכשף לבטל את הכישוף. המכשף טוען שהדמות שהופיעה לעיניה אינה בהכרח רמי האמיתי, וכי אולי זהו שד שהתחפש בדמותו. לאחר יומיים היה כתוב עליו שנהרג בעבודה. סוף האגדה מבטא שבירה סופית של הכמיהה הרומנטית- החלומות הרומנטיים לא יתגשמו לעולם, מה שהיה הוא שיהיה ולא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. סיפור זה השתול בתוך הרומאן נועד להעביר את המסר לפיו אין אהבות אמת הדדיות. במקום זאת, יש תאווה, בגידה, קנאה, עריקה ואלימות רצחנית.

סיכום
ההוויה העגומה שבה מתבוססות מרבית הדמויות ברומאן טמונה בעובדה שרובן אינן זוכות ב"בית" וב"אהבה" משום שהן מנסות להשיג את "החיים האמיתיים" הנכספים בבהילות ובקיצורי דרך. הדמויות עסוקות בחלומות בלתי-ניתנים להגשמה על אהבה במונחים של הווה בלבד.

רעיון זה מודגש בדברי עדה המצטטת מתוך "הדֶבֶר" מאת אלבר קאמי: "הדבר נטל מכולם את כושר האהבה ואף את כושר הידידות. כי האהבה מבקשת קצת עתיד, ולנו לא נותרו אלא רגעים" (76). היכולת לאהוב אובדת לנו כאשר לחיינו אין תוחלת עתיד, או כדברי עדה: "אהבה שאין לה השלכה על העתיד היא לא אהבה" (76). הציטוט מאלבר קאמי מכוון אל הפילוסופיה הקיומית לפיה האהבה היא הכוח המניע את החיים, אך בלא עתיד (תקווה) אין היא מצליחה להתקיים. הסיפור שמאחורי שם הספר מוכיח כאמור שאין בכוח העבר לקיים את האהבה. העיר מציעה אותה בצורות שונות ובעטיפות מפתות, אך המסר של הרומאן מצביע על כיוון אחר בו ניתן למצוא את התקווה. זו תימצא בעשייה לכינון בית אמיתי ובהשקעה באהבה עם עתיד אמיתי.

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.