ביקורת ספר: דמי מפתח / יהלי סובול

יהלי סובול

זה יכול היה להיות מצחיק, אבל המספר הוא ספרן

איתן שיפמן, גיבור הרומן השני של יהלי סובול, הוא ספרן ש"חולפים על פניו ברחוב בלי לשים לב"; הבעיה היא שזוהי גם העברית שלו: כמעט שקופה, מזמינה לחלוף על פניה כאילו לא היתה
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

חברה שלי חזרה לא מזמן מחופשה בת שלושה ימים באילת וסיפרה לי כיצד 'נתקעה' על חוף הים עם ספר עב כרס ארוך ומשעמם. על 'דמי מפתח', ספרו החדש של יהלי סובול, זמר ומלחין ובנו של המחזאי יהושע סובול, אין סיכוי שמישהו יאמר דבר מסוג זה. מדובר כאן בספר קריא וקליל שאינו מצריך אפילו לעיסה, הוא מחליק אל התודעה ללא כל מאמץ ומוביל את הקורא בהנאה רבה אל קו הסיום.

בדומה לסוגת ספרי המתח, גם כאן נפרשת בפנינו עלילה בעלת התחלה מינורית, אמצע מותח וסוף מפתיע. הקורא, היושב למשל, על כיסא נוח בבריכה, מוצא עצמו נסחף לקרוא עמוד ועוד עמוד כשהוא דוחה בכל פעם את הטבילה במים הכחולים והמפתים שלמרגלותיו. והנה בין עינב לעינב שמתגלגל אל תוך פיו מתבהר לו לפתע כי 235 העמודים 'רצו לו מהר', אפילו מהר מידי, והקריאה הסתיימה. אך סביר להניח שכאשר יעלה מן הרחצה ישכח מהספר כמעט כליל. 'דמי מפתח', איננו מסוג הספרים שמותירים בנו חותם עמוק. נשאלת השאלה, אם כך, האם מהירות הקריאה באה על חשבון עומק החווייה, או האם ספר המכתיב קצב קריאה מהיר כל כך מעיד על היותו פלאקטי ונעדר רבדים. כנראה שכן.

"היו שם הרבה מפתחות והיה לי ברור שייקח לו זמן רב להבין איזה מפתח בעצם אני מחפש ואז גם להפריד אותו באצבעותיו הגדולות והמגושמות. עמדתי וחיכיתי ובינתיים הציף אותי גל של אדרנלין. לא האמנתי שזה מצליח לי. זה היה עונג צרוף. חששתי שלחיי מסמיקות. ניסיתי לקחת בשקט נשימה עמוקה ולייצב את עצמי. הוא לא חש בכל זה . מבטו היה מושפל אל הצרור. לבסוף הצליח להפריד את המפתח" (עמ' 60).

אותו מפתח, המוזכר לעיל, מגיע לידיו של גיבור הספר ופותח בפניו דלת אל אוצר מפתיע שיוביל אותו למסע הרפתקאות ברחבי ניו- יורק. הגיבור, איתן שיפמן, בחור תימהוני וביישן בן 32 ספרן במקצועו, מבלה את מרבית שעותיו בין כתלי הספרייה, וחוץ מזה שום דבר אינו ממש מעניין אותו. המהלכים המפתיעים שקורים אותו נהפכים עבורו למסע חניכה שמשנה אותו מן הקצה אל הקצה. גם גיבורי המשנה בזירה זו, הוריו של איתן, אחותו וחברתו, מיטלטלים אף הם. אחותו הצעירה, שחזרה מטיול ארוך במזרח עם תובנות קוסמיות רבות, תתגלה במהלך הספר כאגואיסטית שמתעניינת רק בעצמה. הצגת דמותה ככזו נרקמת לכדי ביקורת חברתית על זרם הניו-אייג' הצבוע והמתחסד.

גם מתיחת ביקורת על מבנה התא המשפחתי המודרני תתגלה בספר דרך היכרות עם הוריו של איתן. אביו, האידיאליסט חסר התקנה, שמבלה את ימיו בהפגנות בשטחים הכבושים או בחפירות ארכיאולוגיות התנדבותיות, פוגע בלא מתכוון באמו המסורה, המפרנסת היחידה. התסבוכת שיצר האב מאלצת את איתן לגלות בעצמו כוחות חלוציים חדשים, כאלו שיהפכו אותו מאנטי – גיבור לגיבור של ממש. גם חברתו ורד, סטודנטית לקולנוע ומזוכיסטית חובבת הצלפות, תתפקד כחלק חשוב בפאזל הזה, אשר חלקיו הגדולים יפלו לבסוף למקומם, בקלות בלתי נסבלת

אך במהלך הקריאה מתברר כי גיבוריו האמיתיים של רומן זה הם הספרים עצמם. זירת ההתרחשויות העיקרית מתקיימת בין מדפי ספרים, בספריות, בחנויות ספרים ואצל אספני ספרים- חובבי מהדורות ראשונות. אפילו המשאים ומתנים מתנהלים סביב ערכם ושווים של ספרים יקרי ערך. הקורא נתקל גם במירב אינפורמציות היסטוריות מעניינות: "הספר עצמו לא שווה הרבה, לפעמים אינו שווה כלום לאספנים, ללא עטיפת הנייר. זה בגלל הנדירות שלהן. כשהתחילו לעשות עטיפות לספרים (במחצית השנייה של המאה התשע עשרה),זה היה רק על מנת להגן על הכריכה עד שתגיע לספרייתו של הקונה. רק מאוחר יותר , בשנות העשרים של המאה העשרים , התחילו עטיפות הנייר לקבל ציביון אמנותי"(עמ' 64). כמו כן נזכרים בספר שמות של סופרים מפורסמים מארנסט המינגווי, וולט ויטמן ועד מרק טווין. גם העיר ניו -יורק נדמית בעיני רוחו של איתן, שמגיע לראשונה לרחובותיה, כספרייה אחת גדולה: "מנהטן היא ספרייה ענקית. זו היתה תגלית מרגיעה ומשובבת נפש. הרחובות מסודרים בדיוק כמו המדפים בספרייה. כמו שמדף עשרים ושתיים ניצב בדיוק אחרי מדף עשרים ואחת."(עמ' 119).

מבנה הרומן בנוי אף הוא כמו מדפים של ספרייה. הוא מחולק ל-35 פרקים, בעלי כותרות הומוריסטיות, כשכל פרק מספר את השתלשלות העניינים אשר מתחילה ברחובותיה של תל אביב (עם לא מעט הפגנת אהדה ואהבה כלפי העיר) וממשיכה ברחובותיה העצומים והמסחררים של אמריקה הרחוקה.

השתלשלות האירועים שמצריכה את הגיבור הישראלי להגיע לניו – יורק על מנת לפתור את התסבוכות הקורות אותו, מרמזת על יחסי ישראל ארצות הברית ועל תלותה המובנת מאליה של ישראל בארצות הברית. כמו כן היא מצביעה על העובדה כי שם נמצא הכסף הגדול, ומשם תבוא הישועה.
תוך כך גם מאיר הספר, בעזרת תיאור יחסי הגומלין הנרקמים בין הגיבור לתושבים, את הלובי היהודי החזק המצוי בארצות הברית.

סוגייה נוספת אותה מעלה סובול, גם אם לא במישרין, היא עתיד מעמדו של הספר המודפס בעידן המקוון. את עמדתו הנחרצת כלפי סוגיה זו נמצא במשפטים דוגמת אלה: "תכונה אחת שאני מזהה בקלות היא טיפשות. לבחור שעמד בפתח היה אותה בשפע. הוא היה מסוג הבחורים שלא יכולים להבין למה עוד צריך ספריות בעידן האינטרנט"(עמ' 130). הגיבור, הסבור שהטקסט המקוון לעולם לא יספק את אותה חווייה רגשית שמספקת האחיזה הפיסית בנייר, מדגיש, בדרכים רבות, את חשיבותו העצומה של הספר ובכך מכריז עליו כעל גיבור תרבות נצחי שאין לו תחליף. גולת הכותרת של הספר, אם כך, היא אהבת ספר .

Joshua, Yali Sobol, Dan Porges Portrait Photographer.דן פורגס צלם דיוקנאות
יהושע סובול, מחזאי ובנו, יהלי סובול, סופר וזמר רוק

'דמי מפתח' נכתב בגוף ראשון ובשפה דיבורית בעלת מסרים ברורים מידי. כתיבה זו, המזכירה במובנים רבים ספרות לבני הנעורים, מושפעת ביותר מכתיבתו של הסופר ג'י.די. סאלינג'ר (בעיקר מספרו המפורסם 'התפסן בשדה השיפון'). על אף כישרונו הוודאי של סובול כמספר, השפה בה הוא משתמש משוללת עדיין את כל המתחים והנדבכים הלשוניים המאפיינים ספרות של ממש.עצם עובדת היותו של הספר כה קליט (עובדה שיש בה כמובן יתרונות משלה) מכשילה אותו במובן זה שהיא מקטלגת אותו לתוך נישות מוגבלות. נראה לי שלא לכך התכוון סובול מלכתחילה. התוצאה היא שהספר נשאר תלוי ומתנדנד בין הז'אנר הספרותי הרציני לבין הז'אנר הפופוליסטי הקליל, המשול לצפייה בסרט מהנה שרשמיו מתפוגגים במהרה עם תום ההקרנה.

יהלי סובול עלה על הדרך הנכונה שמובילה אל הקתדרלה העצומה הזו ששמה ספרות, אך עדיין אין בידיו את המפתח שיכניס אותו להיכלה. ודרכו עוד ארוכה

פורסם במעריב

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.