ביקורת ספר: בביתו במדבר / מאיר שלו

בביתו במדבר

"ויאמר לא טוב היות האישה לבדה, ויפל תרדמה על האישה, וייקח אחת מצלעותיה ויסגור בשר תחתינה, ויבן את הצלע אשר לקח מן האישה לאדם, ויביאהו לאישה. ותאמר האישה זה עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזה ייקרא איש."
זה לא בדיוק היה ככה, אבל זה מה שעלה לי לראש כשסיימתי את הספר.
(ניתן להשיג את הספר בספריית הקורא העברי)

תוצאת תמונה עבור בביתו במדבר ביקורתגיבור הסיפור, רפאל (רפינקה, רפאול ועוד), גדל בבית אחד עם האישה הגדולה. 'האישה הגדולה', זו דמות המורכבת למעשה מחמש נשים: הסבתא של רפאל (קמצנית חולנית), האימא (שאינה קוראת סופים), הדודה השחורה (ששוכבת עם כל הגברים ומשחקת עם כל הילדים), הדודה האדומה (שאוכלת ומקיאה ומחכה לג'נטלמן אירופאי שיגאל אותה) והאחות (כלבתה, מבטלת אירוסים כרונית שכן כל הגברים שלנו מתים, אז למה לגזור מיתה על המסכן?).

לכל מקום כמעט הולכות חמשת הנשים יחדיו. הן מקיימות בדירה הגדולה מעין קומונה נשית משפחתית, ומגדלות בה את רפאל. ביחד. כשהוא מנסה להתמרד, הן שואלות את השאלה הנצחית: אתה מכיר דרך טובה יותר בשביל גבר לגדול?
ואיפה הגברים, אתם שואלים? אז הגברים במשפחה הזאת, מתים בגיל מוקדם. הסבא תלה עצמו ברפת, בעלה של הדודה האדומה נהרג מאבן צונחת, בעלה של הדודה השחורה ננגח על ידי שור, ואבא של רפאל, הוא נדרס בשנתו על ידי טנק. וכולם מחכים למותו של רפאל, וגם הוא כמובן. 'כי הגברים במשפחה שלנו מתים מוקדם'.
אתם מכירים דרך טובה יותר בשביל גבר לגדול?

אז רפאל מוצא מפלט בחצרו של אברהם, הסתת העברי האחרון, ש'חי כמו כלב בחצר' כי נעל את דלת ביתו עד שתיאות הדודה האדומה להקים אתו משפחה. או אז, ורק אז, יפתח את דלת ביתו וייכנס פנימה.

הנשים בספר שולטות, ביד רמה, בחייו של רפאל. בין אם אלו חמשת הנשים המרכיבות את האישה הגדולה, או רונה, גרושתו של רפאל, שהיא גם המאהבת הנשואה שקובעת מתי תבוא ומתי תלך (יש לי בעל, שני ילדים ודרך ארוכה לנהוג הביתה).

הגברים? בלי נשים הם אבודים. אם הם חיים כמובן. החל מרפאל שגדל בצייתנות בין עשר הזרועות של האישה הגדולה ונתון לחסדי הגרושה המאהבת, אברהם הסתת שגזר על עצמו חיים 'כמו כלב בחצר' עד שאהובתו תיאות לעבור לגור איתו ו-וקנין הפקח המבוגר שחי עדיין אצל אימו ומבקש ברכות לזוגיות מכל אדם. שאר הגברים, הם בסך הכל תמונות ישנות במסגרת, במסדרון הארוך של הנשים החיות.

אז רפאל, בן חמישים ושתיים, המבוגר (והחי) מבין הגברים המתים במשפחתו, בורח אל המדבר, מן החיים ומן האישה הגדולה. שם הוא נזכר בילדותו בשכונה, בבית העיוורים ובעיוורת המבוגרת שהיתה מלמדת את הילדים העיוורים לספור צעדים, בבית המשוגעים ובבית היתומים המקופחים.
אבל הוא לא יכול לברוח, גם לא אל המדבר, כי גם שם הוא זוכה לביקורים מגרושתו (אשתי בעבר, המאהבת שלי בהווה ואסוני בעתיד) ומהאישה הגדולה, המסרבת לקבל את עזיבתו המרדנית ובאה לבקרו, בעיקר כדי לשמר את השליטה והפיקוח על חייו והזכיר לו את השאלה הניצחת: אתה מכיר דרך טובה יותר בשביל גבר לגדול?

הסופר מאיר שלו בשפתו העשירה והמיוחדת יוצר עבור הקורא מעין פאזל של דמויות שמשתלבות זו בזו קדימה ואחורה בזמן ורק לקראת סוף הספר מתקבלת תמונה ברורה של ההתרחשויות כפי שהיו באמת והפעם מנקודת מבטו המבוגרת והמבינה של הקורא . וההוכחה לכך נמצאת לקראת סופו של הספר כאשר כל הדמויות שמופיעות בעלילה מתבהרות ולפתע כאילו קורמות עור וגידים ולכל הנפשות משתייכות ולכולן יש פתאום שמות : האשה העיוורת המפחידה היא רחל הידועה, והיא שואלת "מי כאן חנה?" וחנה נקראת אמו של הגיבור והיא גם מסבירה: "אמא שלי שולמית (זו הסבתא) ואסתר אחותי את זוכרת אותה ? ( האשה השחורה), "ולאה הגיסה של אחותי " (האשה האדומה) והילדים שלי רפאל ומיכל" והנה סוף סוף אנו מגלים שלאחותו קוראים מיכל.
הילד רפי יוצא לביתו במדבר למקום שבו יוכל להיות לבדו ויצליח להתבגר וסוף סוף אולי יצליח גם להשתחרר מהחממה הנשית שחנקה בו כל התפתחות אישית וטבעית.
העלילה מתרחשת בירושלים בשכונת קרית משה הממוקמת בין שלושה מבנים ידועים כמו "בית חינוך עיוורים" , "בית המשוגעים" ו"בית היתומים" ואין ספק שמבחינה סמלית הם נמצאים באוירת הספר ובעיקר הם משתקפים בעלילה בגיבורים ובדמויות.

שורה תחתונה: ספר מהנה, מסקרן, נוגע, מצחיק. לקרוא!

פורסם בעכבר העיר

ספריית הקורא העברי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.